לדף הבית

בוכים לעזרה מישראל

בשבוע האחרון של אוקטובר קיבלנו זעקה לעזרה מישראל. חייל ביקש תרומות בעין - לא היה צורך בכסף כי הרבה דברים כבר לא זמינים שם או שקשה מאוד לקנות. בשבועיים שלאחר מכן התפללנו, דנו והרהרנו הרבה. אז אלוהים הצליח לעצב ולמיין את מאמץ ההקלה הזה חלק אחר חלק, אבל גם לטהר אותו. בתפילה נוצר הרושם שעלינו לקנות תרומות בעין תמורת 10,000 אירו ולהביא אותן באופן אישי לישראל. בדואר יהיה מאוד לא בטוח אם ומתי יגיע המשלוח.

רמת תרומה: €8,000

עכשיו כל הדברים שם, ממוינים וארוזים בוואקום (כדי להפחית נפח, כך שאתה מקבל כמעט 23 ק"ג בקופסה של 40/40/60) וארוזים ב-7 קופסאות. 8 ארגזים מוזמנים כי נוספו עוד כמה דברים בהשגחת ה'. החייל הנ"ל יאסוף חלק מהדברים בשדה התעופה, את החלק השני ניקח לאלכסנדר דיאטה לגליל ולחלק עמו את הדברים. נוכל להישאר ללון ב-Christa Behr. אנו רשאים להשתמש גם ברכב שלך. אלוהים סיפק הכל!!

נביא לישראל את מוצרי הסיוע הבאים: 200 כובעים, 330 זוגות גרביים, 400 זוגות כפפות, 300 זוגות כפפות "ללא קצות אצבעות", 450 צעיפים (לולאות), 70 חולצות תרמיות, 33 "מתאימות למלחמה". "קאסיו צופה. יש גם מספר מחממי ידיים של פאוור בנק, פאוור בנקים, חטיפי חלבון, מטענים, פנסי ראש וסרט דביק. עם הדברים האלה אנחנו ממלאים את הקופסאות עד 23 ק"ג כדי לא לבזבז שום מקום פנוי.

רמת תרומה: 9,000€

בירק וסמואל נמצאים בישראל וחווים נס אחר נס. (עוד בחלק הבא.)

דו"ח נסיעה

כפי שתוכנן, יצאנו לדרך ביום שבת, 16 בספטמבר, 2023, ב-3 מעלות צלזיוס, כדי להביא את משלוח הסיוע לישראל. בבוקר, בשמונה וחצי, התחלנו, סמואל ובירק, מקוניגסוולדה, הגענו בשלום לפראג, מילאנו את עגלות המזוודות בארגזים הגדולים והלכנו לכיוון אל על.

במהלך הבדיקות הביטחוניות הרגילות גילו הפקידים שאסור לקחת איתנו את 26 ה-power banks שהבאנו איתנו, רק 2 לאדם בכבודת היד! הפקידים התחרטו על התקנות החוקיות שלהם, אחד אמר שהוא עשוי לטוס הביתה בערב ולהביא איתו עוד שני חלקים... בסופו של דבר הוצאנו את מאגר הכוח מהקופסאות שלנו; נחזיר אותם לפראג אחרי הטיסה חזרה. שאר ההליך עבר ללא תקלות, הפקידים היו מאוד אדיבים וידידותיים.

חיכינו לעלות כשלפתע אחד השוטרים מהאבטחה הגיע עם חיוך גדול עם מגש גדול ומאגרי הכוח שלנו!

הותר לנו לקחת הכל איתנו במטען היד שלנו! אלוהים הוא טוב ומלא הומור!

הטיסה עברה בצורה חלקה ונחתנו בתל אביב בסביבות השעה 15:15 (20 מעלות צלזיוס). הבדיקה שם נתנה לנו תובנות חדשות כיצד יש להצהיר נכון על סחורות הסעד שלנו כדי לייבא אותן לישראל ללא מכס. חקרנו מראש, אבל לא קיבלנו מידע מדויק; גם בפראג לא היו בעיות!

אלוהים הציב את פיני לצידנו בזמן הנכון, האיש עם הזעקה לעזרה!

הוא הגיע עם שלט "מר סמואל" ודאג לנו לרשמיות המכס, כך שבילינו שם רק כשעה (אחרים כבר חיכו 3 שעות לפנינו וקצת התעצבנו). גם אנדריאס מטובינגן חיכה לנו בחוץ. הבאנו את 3 הארגזים המוסכמים לרכבו של פיני, נפרדנו בחום ואז נכנסנו לרכבו של אנדראס עם הארגזים שלנו ונסענו לכריסטה בהר בירושלים. כריסטה בדיוק ישבו אורחי יום ההולדת שלה בסלון, התקבלנו בחום ומיד הוזמנו לארוחת ערב! אחרי יום שלם, הלכנו לישון בסביבות השעה 22:30

יום שישי התחיל ב-5:30 בבוקר. לאחר ארוחת הבוקר נסענו מכריסטה ברכב במשך כשעה וחצי לגליל על הכנרת לאלכסנדר דיצה ומשפחתו.

ב-25° הקיצי ישבנו על המרפסת וקיימנו תדרוך.

אלכסנדר משרת את ניצולי השואה ויש לו גם קשרים טובים עם צה"ל ותומך ככל יכולתו בחיילים והפכנו לחלק מהשירות הזה לאורך כל הדרך. לאלכסנדר יש תמיכה מקומית מדוד, בחור צעיר מליכטנשטיין/חמניץ (אנחנו הסקסים באמת בכל מקום).

נסענו למחסן מוצרי הסעד של אלכסנדר והרכבנו את הדברים שהיינו צריכים והעמסנו אותם לרכב. משאלה גדולה של החיילים הייתה סוף סוף לאכול שוב סעודת שבת אמיתית! אלכסנדר ארגן שירות קייטרינג שהכין אוכל ל-125 חיילים. עוד היינו בסופר וקיבלנו בתחנת דלק סלט, מלפפונים, חומוס ושתייה, העמסנו הכל ואז יצאנו לגולן.

אפשרו לנו לנסוע לבסיס, התקבלו בחום על ידי החיילים, מסרנו ציוד סיוע ואוכל לשבת וזכינו בצחוק וידידותי! התחלנו לדבר עם החיילים, כולם אנשים "רגילים", שלא בחרו בחייו של החייל! אחד הוא חקלאי, אחר הוא מהנדס תוכנה, איש משפחה... לכולם יש דברים טובים יותר לעשות! שרנו ושתינו קפה ביחד. הרשו לנו להיכנס למיכל מרגמות - אמביוולנטי לחלוטין! איפה שהיינו לא היה מוזיאון, אלא המציאות הקשה, טנקים עובדים אמיתיים שבמידת הצורך מביאים מוות וחורבן...

כאשר הגיעה הודעת אזעקה ברדיו, הגיע הזמן שנעזוב את הבנים.

קיבלנו את פנינו בחום ואז נסענו חזרה לאלכסנדר והוזמנו לחגיגת שבת. הילדים ערכו את השולחן בחגיגיות ונלקחנו אל תעלומת השבת.

מחונן עשיר באהבת ה', לב מלא מחשבות על מה שחווינו והכרת תודה, נסענו חזרה לירושלים. בדרך הבחנו במכוניות נטושות בצד הדרך, רק מכוניות, בלי אנשים... בהמשך גילינו דרך אפליקציית האזהרה שהייתה שם אזעקת רקטה, לא שמנו לב לכלום והגענו בשלום... ברוך ה' ותודה לאל! הערב היה גדוש בשיחה באנגלית פורצת רייד (בירק) עם המתנדבים בכריסטה'ס, סמואל יצא לריצה... אחר כך הלכנו לישון.

בשבתבוקר הכל היה שקט. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לשירות המשיח בקרייסטצ'רץ', ירושלים. שירות 3H בעברית עם גבר אנגלי באוזן! אז זה יתרון עצום אם אתה יכול לקרוא ולהבין את התנ"ך בשפת המקור! אחרי ארוחת צהריים (14:30) אצל כריסטה, נפרדנו מהמארחת שלנו, היא רצתה להסתכל על הבית שלה בצפון.

סיכמנו שנמסור את המכונית שלה לאנדראס מטובינגן ואז ניסע באוטובוס לאשקלון, שם פיני הזמין אותנו. יצאנו לדרך ובדיוק הכרנו את מערכת התחבורה הציבורית בישראל כשקיבלנו טלפון מפיני. הוא הסביר לנו שאין לנו סיכוי לפגוש את החיילים ושנבלה שעתיים בדרכים רק כדי לשתות איתו קפה ואז צריך 3 שעות למחרת כדי להגיע ממנו הביתה לשדה התעופה בתל אביב.

היינו קצת עצובים, אבל הבנו שהפעם זה לא המקום שלנו ללכת לפיני. החלטנו באופן ספונטני לחזור לכריסטה, הייתה לנו מיטה ועזרנו למתנדב לעשות סדר ואחר כך בילינו את הערב בשבח ותפילה. וקיבלנו את פנינו 3 האורחים שזה עתה הגיעו...

יום ראשון בבוקר התחיל בכך שהכנו ארוחת בוקר לאורחים שהגיעו. כולנו אכלנו ארוחת בוקר ביחד ושמנו לב איך ברוחו של אלוהים מותר לנו לקיים שיתוף עם אחים ואחיות. לאחר מכן נפרדנו מיהודית (מתנדבת) ונסענו לעיר העתיקה בירושלים עם אחינו החדשים.

פיטר, אחד מה-3, עבד כמדריך טיולים בירושלים, אז קיבלנו מדריך חינם שהכיר את הדרך והדריך אותנו! עיר עתיקה ירושלים ריקה!